אכילת פירות לפני הסעודה בט"ו בשבט (א)
הרב הגאון רב עובדיה יוסף
שו"ת יחווה דעת, חלק א, סימן פב
שאלה: לפי המנהג שנוהגים להרבות במיני פירות בליל ט"ו בשבט, להורות כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ובפרט מרבים העם בפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והנה השנה חל ט"ו בשבט בשבת קודש, האם אכילת הפירות שבין הקידוש לסעודה טעונה ברכה אחרונה לפני הסעודה, או שמא ברכת המזון שמברכים לאחר הסעודה פוטרת גם את הפירות שלפני הסעודה?
תשובה: לכאורה דין זה תלוי במחלוקת הראשונים, כי רבינו זרחיה הלוי בעל המאור (בפרק ערבי פסחים), כתב בסוף דבריו, שאין לברך בליל פסח ברכה אחרונה על כוסות היין הראשונים שלפני הסעודה, מפני שברכת המזון שלאחר הסעודה פוטרתם. וכמו שכתבו הגאונים שברכת שלש שהיא ברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה של היין שהיא מעין שלש. ושלא כדברי הרי"ף שהצריך לברך אחריהם ברכה מעין שלש לפני הסעודה. והרמב"ן במלחמות ה' שם חולק על דברי בעל המאור, שלא כתבו הגאונים שברכת שלש פוטרת מעין שלש אלא לענין יין שבתוך הסעודה שהוא בא לשרות המאכל, ונחשב כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שפטורים מברכה בין לפניהם בין לאחריהם. אבל יין שלפני המזון אין ברכת המזון פוטרתו, ואין לומר הרי יש בכלל שלש ברכות מעין שלש, שהרי מבואר (בברכות מ"א ע"ב) שהכל מודים בהביאו לפניהם תאנים וענבים לאחר הסעודה ושלא מחמת הסעודה, שטעונים ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם, וכל שכן קודם הסעודה, שאין אומרים יש בכלל שלש מעין שלש עכת"ד. ולכאורה נראה שלפי דעת בעל המאור אם אכל פירות בתאנים /כתאנים/ וענבים קודם הסעודה, אין צריך לברך אחריהם מעין שלש, שברכת המזון פוטרתם, וכדין יין שלפני הסעודה. ואילו לדעת הרמב"ן פשוט שצריך לברך אחריהם מעין שלש, שאין ברכת המזון פוטרתם. (וראה בהר"ן פסחים שם, שהביא מחלוקת הרי"ף והרז"ה וע"ש. וע"ע =ועוד עיין= בשו"ת הרשב"א ח"ב סימן ע"ב. ובהשגות הראב"ד ע"ד בעל המאור שם).
והרשב"א בחידושיו לברכות (מ"א ע"ב) כתב: והנה רב פפא לא דיבר כאן אלא בשלש מדות, ועדיין יש מדה רביעית שלא נתפרשה, והיא, דברים הבאים לפני הסעודה, ודעתו לאכול פת אחריהם, שיש לומר שהם כדברים הבאים לאחר הסעודה וטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, או שמא נאמר שהם כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, שאף הם מעוררים התאוה וגורמים בריבוי המזון, ולפיכך אף הם אינם טעונים ברכה לאחריהם, שברכת המזון פוטרתם. ולפי הסברא הראשון עיקר שכל שהוא קודם הסעודה אינו מכלל הסעודה כלל. ונ"ל שהוא מחלוקת בירושלמי (ברכות פ"ו ה"ה), שאמרו שם, אמר ר' זעירא, מאי דאנן חמיין רבנן עלין לריש ירחא ואוכלים ענבים ואין מברכים עליהם ברכה אחרונה, לא שיש בדעתם לאכול פת, פירוש בתמיה, נראה שדעת ר' זעירא שכל שבדעתו לאכול פת אע"פ שאכל ענבים קודם שיתחיל הסעודה הרי הוא כאילו אכלם בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שאינם טעונים ברכה לאחריהם. אבל בירושלמי בסוף ההלכה שם /ברכות פ"ו ה"ה/ אמרו: ר' אבא בריה דרב פפא בעי, האוכל סולת ודעתו לאכול פת, מהו לברך עליו מעין שלש, רבנן דקסרין פשטין ליה צריך לברך לבסוף. וכן נראה עיקר. עד כאן לשון הרשב"א. ומרן הבית יוסף (/א"ח/ סוף סי' קע"ז) העתיק לשון הרשב"א הנ"ל, ופירש כוונתו כשאוכל קודם נטילת ידים, ושכן פירש רבינו מהר"י אבוהב. וסיים בשם הרא"ש (פרק ערבי פסחים סוף סי' כד): דברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפראות ויין שבא לגרור ולהמשיך לסעודה בכלל הסעודה הם, ונפטרים בברכת המזון ע"כ. ונראה שהרא"ש חולק על הרשב"א הנ"ל בזה, וסובר שאף פירות כענבים ותאנים, הואיל וגם הם גוררים תאות המאכל, וכמבואר בפירוש רשב"ם ותוספות (פסחים ק"ז סע"ב), וכן כתב הרשב"א הנ"ל, אין צריך לברך עליהם ברכה אחרונה אף כשבאו קודם סעודה. ולדבריו יש לומר שאין מחלוקת בין ר' זעירא ורבנן דקסרין בירושלמי הנ"ל, דר' זעירא דיבר על פירות וכיוצא בזה שמעוררים תאות המאכל, וגורמים בריבוי המזון, ודומים לדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שאין צריך לברך אחריהם, שברכת המזון פוטרתם. ורבנן דקסרין שבירכו על סולת שלפני הסעודה, מפני שאין מעוררים תאות המאכל, אלא אדרבה משביעים אותו. וכן ראיתי להגאון ר' ישראל ששון בשו"ת כנסת ישראל (סי' ב' דף ג' ע"ד) שהעיר כן על דברי הרשב"א, שמנין לו לעשות מחלוקת בין ר' זעירא לרבנן דקסרין, הרי י"ל דר' זעירא מדבר באכילת פירות כגון ענבים וכיוצא בזה, שגוררים תאות המאכל, לכן נפטרים בברכת המזון, אבל סולת שאין דרכו לגרור צריך לברך אחריו. ושכן כתב כיוצא בזה מהר"ר אליהו פולדא, מפרש הירושלמי שם ע"כ. וכן יש לומר בדעת הרא"ש הנ"ל.
המשך יבוא…
יש לכם שאלות ודילמות הלכתיות בשליחות? צוות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל ישמח לענות לכם באופן אישי! רק שילחו את השאלה ל: rabanim@ots.org.il