כמו כן, בשיניים מחזיקים כאן עדיין בי"ס יהודי. אין מספיק יהודים בשביל למלא את הכיתות, לכן פתחו את השערים גם לגויים. כיום המצב האבסורדי הוא ש-%80 מהתלמידים ו-%90 מהמורים אינם יהודים.

תפקידי בכוח היה, להתמודד עם כל הנ"ל.

בפעם הראשונה שנתבקשתי לערוך חופה, אודה על האמת, זה היה מפחיד ביותר.

משנתקבלה הידיעה על חתונה הקרבה לבוא, מיד רכשתי את חוברת החוקים לרשם הנישואין הדרום-אפריקאי. בעזרתו האדיבה של עורך דין מקהילתנו למדתי בדיוק אלו שאלות עלי לשאול את הזוג ואלו טפסים למלא (לא חשוב לציין, אך בכל זאת אזכיר לדוגמא: טופס מיוחד ימלא אדם מתחת לגיל מסוים הכולל גם חתימת הורים או בית משפט וטופס אחר ימלא אדם באם הוא שחור, בו הוא מצהיר שזו אשתו היחידה וכולי וכולי). ניגשתי למבחן וזכיתי לתואר הנכסף Marriage Officer.

לקראת אותה חתונה רעננתי במוחי גם את מהלך הטקס היהודי מסורתי + הניואנסים של יהודי דרום אפריקה.

ב"ה החתונה עברה בשלום ועד היום לא ברור לי האם דפיקות הלב החזקות שנשמעו ברקע היו של החתן או שמא מחזי פעמו…

החתונה השנייה כבר הייתה סיפור אחר לגמרי. נתבקשתי לערוך חופה, הפעם בחצרו של מלון מפורסם בעיר נופש מסוימת, כשעתיים נסיעה מאתנו.

במבצע לא פשוט, דאגנו להכשיר חלק ממטבח המלון ולהביא את הכלים ואת האוכל הכשר במשאית מיוחדת מפורט אליזבת'. ליתר ביטחון, הגעתי לזירת האירוע יום לפני החתונה. מספר שעות לפני החופה החלטתי שכדי שלא יהיו התקלות וטעויות ברגע האמת, אמלא את הכתובה כבר עכשיו עד כמה שאפשר.

בסיפוק רב אחזתי בעבודת הקליגרפיה וקראתי בהנאה את שכתבתי, אך פתאום נתחוור לי שהתבלבלתי בין התאריך העברי ללועזי. טיפקס לא בא בחשבון במסמך משפטי שכזה, אך אל דאגה. מוכן לכל צרה שלפתי את הכתובה "ספייר" המצויה עמי בכל עת ובמוטיבציה מופחתת נפניתי למלא בשנית את כל הפרטים.

ושוב, קריאה בהנאה וגם הפעם שמתי לב לטעות אחרת!

לחץ בגימל… כבר שעתיים לפני המועד המתוכנן של החופה ומצאתי מוצא: למחוק, לתקן ולצלם את כל הכתובה וכך בעצם זהו טופס חדש לגמרי. מרוצה מהרעיון עלה בזיכרוני משפטו של המפקד בקורס חובשים: "חובש טוב הוא חובש מאלתר".

הכל טוב ויפה, אך מי היה מאמין שבמאה ה-21 כ"כ קשה יהיה למצוא מכונת צילום לדפי A3. (כזכור, עיירת נופש – עט בקושי מוצע למכירה…)

האורחים המעונבים כבר החלו מתקבצים ואני עדיין מתרוצץ ברחובות במכנסיים קצרים (מזל רק שלא הכירני שם איש וכמו כן פניי החלקים עזרו בהסוואה…).

המשימה הושלמה בהצלחה, ובראשון בשבת (רוב החתונות בחו"ל הן ביום א') אור לחודש החופש, פה עיר הנופש פלעטענבערג-ביי (דיון ארוך היה לי עם אב בית הדין דדרא"פ לגבי איותה המדויק של המילה) על הדשא של המלון השוכן לחוף האוקיינוס, התחייב החתן דנן לאותה איתתא כמקובל, אלא שרוב הנוכחים העדיפו להביט אל הים אותה עת בדיוק עברה בו להקה של דולפינים מרהיבים בקפיצותיהם… ובכ"ז באתי על החתום-נאום: אלדד בן הרב מרדכי זמיר עד.