יעקב קרא לו בית
הרב אלדד זמיר
אל המקום הקדוש לנו ביותר בירושלים, הגיעו אבותינו בזמנים שונים. אנו קוראים בפרשתנו: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם … ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (בראשית כח:י-יא, יט). הגמרא מעירה (פסחים, דף פח, עמוד א):
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו ב:ג) "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-להי יעקב," וגו', א-להי יעקב ולא א-להי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב:יד) "אשר יאמר היום בהר ה' יראה," ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד:סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה," אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל."
גירסא קצת שונה מופיעה במדרש (מדרש תהלים, מזמור פא):
כך אברהם ויצחק ויעקב היו אוהבים להקדוש ברוך הוא. אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר "בהר ה' יראה" (בראשית כב:יד); יצחק קראו שדה, שנאמר: "ראה ריח בני כריח שדה" (שם כז:כז), יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר "אין זה כי אם בית א-להים" (שם כח:יז). אמר ליה הקדוש ברוך הוא: "חייך אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר: "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית א-להי יעקב" (ישעיהו ב:ג).
השם הזה "בית" יישאר לעולם, כפי שנלמד בתלמוד מנבואת ישעיהו, שבעתיד, יצהירו האומות: "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית א-להי יעקב." עד היום המקום נקרא "הר הבית", ההר של ה"בית".
הרב יצחק שורים מזכיר שהמדרש מתאר את השביל המדורג אותו עוברים בלימוד עבודת ה'. אברהם היה הראשון, ומכיוון שכל ההתחלות קשות, עם התקרבותו אל הקדוש ברוך הוא, הוא הרגיש כאילו הוא עולה בהר. אברהם היה זקוק לכל כוחו בכדי לעבור מבחנים רבים בדרך—בכדי להגיע לפסגה.
יצחק הגיע לשלב השני. היתה לו גישה יותר טבעית לקב"ה והוא לא נזקק למאמץ כה גדול כאביו. אולם, עדיין היתה חסרה לו הבהירות של הגישה האמיתית לה'. בדומה מאד לשדה, הנמצא אולי במישור, אך מלא בורות ומכשולים, ויתכן וקשה לאדם לראות איך יעבור אותו.
לבסוף, יעקב, בשלב השלישי, כה קרוב לקב"ה, שהוא מרגיש לגמרי בבית. זהו מקומו הטבעי. הוא מגיע לתובנה והרגשה זו בדיוק כשהוא עומד לגלות, מכיוון שלעיתים קרובות אדם לא מעריך את חומו של ביתו, עד שעליו לעזבו.
עולמנו הרוחני הינו גם כזה שאיננו יכולים לקפוץ מיד לשלב הגבוה ביותר, אלא עלינו להגיע אליו בשלבים. חלקנו עדיין בשלב היסודות – היהדות נראית כמו הר גבוה מאד שקשה לטפס עליו. אחרים כבר בשלב השדה, כאשר לפניהם עדיין שביל ארוך, אך יותר קל ללכת בו, מכיוון שהוא מישורי.
רק כאשר נגיע לשלב השלישי, הבית, לאחר קיום צדדים רבים של היהדות, רק לאחר הליכה ארוכה בנבכי היהדות, נרגיש בנוח ובבית.
רק לאחר לימוד וחווית חיים יהודיים אמיתיים, אנו מרגישים שהיהדות היא באמת חלק מאיתנו.
בע"ה נזכה להגיע לשם.