ל"ג בעומר בפתח
הרב אלדד זמיר
בפרשת השבוע אנו מוצאים את מצוות ספירת העומר. ביום השני של פסח הובא קורבן מיוחד משעורה לבית המקדש – קורבן העומר. כך חגגו את היבול החדש, הראשון של השנה. אסור היה לאכול מיבול זה עד הבאת קרבן העומר.
משמעות המילה עומר היא מידה של תבואה. מיום הבאת העומר התורה מצווה עלינו לספור 49 יום עד החג הבא, חג השבועות, בו קבלנו את התורה. בשבועות הובא קורבן מיוחד נוסף, שתי הלחם מיבול החיטה החדש.
ספר החינוך (מצווה ש"ו) מציע שהסיבה שאנו סופרים את הימים בין הבאת העומר להבאת שתי הלחם היא כך:
לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל… והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה…ומפני כן, … נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת.
לדבריו קבלנו את מצוות ספירת העומר כפרס על להיטותנו לקבל את התורה. כשבני ישראל יצאו ממצרים הם היו כל כך מלאי ציפייה, שהם ספרו את הימים עד מתן התורה. בזכות הספירה שלהם קבלנו את מצוות ספירת העומר. כל הנ"ל מלמדנו שעל הרגשת השמחה שלנו לקראת מצווה (כלשהי) להיות גדולה כל כך, עד שנהיה להוטים בציפייה.
למצוות ספירת העומר יש גם מסר עמוק יותר: המצווה מורכבת מספירת ימים. התורה מלמדת אותנו שעלינו להביא לכך שכל יום יהיה בעל משמעות. עלינו להגיע לדרגה גבוהה יותר מדי יום ולהביא את העולם צעד נוסף לקראת שלמות. דבר זה מרומז גם בדרך הספירה. במקום לומר "היום הוא היום הארבעה ושלושים " אנו אומרים "היום ארבעה ושלושים יום." ללמדך שבכל יום יש לנו את ביצועי היום הקודם, ביחד עם הגבהים החדשים של היום הנוכחי.
מאות אלפי יהודים: אמריקאים, ישראלים, רוסים ודרום אפריקאים, הם הפוטנציאל היום לעבור את אותה דרך בין העומר לשתי הלחם, בין פסח לשבועות. גורל היהדות בידי הדור. האם ננסה למלא אותו בתוכן, או ניסוג לתוך עצמיותנו האנוכית, בכך שנסרב לעמוד בפני האתגר והאחריות שההיסטוריה ואלוקי ההיסטוריה העמיד בפנינו?
בידינו הדבר… לפחות להשתדל.