דין קידוש לאוכל ושותה קודם תפלה, תקיעת שופר ונשיאת כפים
הרב בצלאל שטרן
שו"ת בצל החכמה, חלק ד, סימן קמז
אשר שאל איך יש לנהוג למעשה במי שמוכרח לאכול לפני תקיעת שופר מחמת בריאות גופו, אם צריך לקדש או יאכל בלי קידוש. וביותר מסתפק במי שהוא כהן וקשה לו לעמוד בלי אכילה עד גמר התפלה שהוא בר"ה בדרך כלל מאוחר מאד אם מותר לו לקדש, ואם יותר טוב שיאכל בלי קידוש ויסמוך על השיטות הסוברים שלפני תק"ש לא חלה עליו עדיין חובת קידוש.
א) תחילה אמינא לבאר דין מי שמוכרח לאכול באחת משבתות השנה קודם תפלת שחרית או אחר תפלת שחרית קודם תפלת מוסף, אם עליו לקדש קודם שיאכל או מותר לו לאכול בלי קידוש ומשם בארה לנד"ד בס"ד.
מבואר בשו"ע או"ח (סי' רפ"ט סעי' א') שאסור לטעום כלום קודם קידוש דשחרית רק מים מותר לשתות קודם התפלה מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש. וכ' עלה בבאור הלכה שבס' משנה ברורה שם, דמי שהותר לו לאכול ולשתות קודם תפלה כגון שהוא לרפואה פשוט שצריך לקדש מתחילה ע"כ. וכן ראיתי בשו"ת משיב הלכה (ח"ב סי' קצ"ג) שהורה כך. ועיי' פ"ת (שם) מביא מתשו' פרי הארץ (סי' ח') דהרעב והצמא שמותרים לאכול קודם התפלה, צריכים לקדש בתחילה דהוי כחולים. שוב מביא שם מע"ד בשם אגרות הרמ"ז דפשיטא לי' דהטועם בין יוצר למוסף בלא קידוש יאי ויאי ומביא עדות משליחי א"י שבכל א"י נוהגין לטעום קודם מוסף בלא קידוש ומסיים עלה בפ"ת שם, דהמנהג פשוט דאין טועמין קודם מוסף בלא קידוש ואין לשנות. ועיי' ס' דעת תורה (סי' רפ"ו סעי' ג') בשם ס' זכל"א דלהמחמירים להצריך קידוש שומעין אם לא בשעה"ד ע"ש. גם אח"כ (סי' רפ"ט סעי' א') מעתיק כדעת דברי פרה"א הנ"ל בלי חולק.
ב) ובאוכל קודם תק"ש לרמ"ז הנ"ל פשיטא שאינו מקדש דאיכא תרתי קודם תק"ש וקודם מוסף ואפי' התפלל כבר מוסף לא יקדש משום דאכתי לא חלה עליו חובת קידוש דאסור לאכול קודם תק"ש, אבל להחולקים וס"ל דהאוכל קודם התפלה וכן בין שחרית למוסף מקדש ואוכל, נראה שה"ה באוכל קודם תק"ש, דכיון שהותר לו לאכול חלה עליו חובת קידוש. וכן מבואר בס' מטה אפרים (סי' תקפ"ח סעי' ב'), אסור לאכול לפני תק"ש ומי שלבו חלוש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעום יעשה קידוש ויאכל כזית לעקיך בכדי שיהי' במקום סעודה ואח"כ ישתה מעט קאווי או טייא וכו' ע"כ. נראה דעתו שאם כי הי' די לו בשתיית מעט קאווי או טייא אפי"ה כיון שכבר התפלל שחרית אסור לו לשתות בלי קידוש אפי' מים כמבואר בשו"ע (סי' רפ"ט סעי' א') וכדי שיוכל לשתות, בהכרח צריך לקדש תחילה וכיון שאין קידוש אלא במקום סעודה, מוכרח הוא לאכול אחר הקידוש כזית לעקיך ושוב יכול לשתות קאווי או טייא הצריך לו. גם בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' ז' ד"ה אך יפה) כ', בש"ץ חולה נכפה, שקודם אור היום יטעום יאכל ויחזק לבו ואם לא סגי לי' בכך יקדש על יין אחר תפלת שחר קודם תק"ש מיושב ע"ש.
ג) וראיתי בס' קצה המטה על המט"א הנ"ל (שם סק"ה) שכ' משמי' דהגמהרי"א אבד"ק סוואלווי ז"ל שיכול לשתות קאווי או טייא בלא קידוש כמו קודם תפלה, דכיון שאסור לאכול קודם תק"ש לא חלה עליו עדיין חובת קידוש וע"ש עוד בס' קצה המטה כי כדברי הגמהרי"א הנ"ל כ' גם בס' זכרון יהודה להגאון מהר"ם אש זצ"ל ע"ש. – ונראה דאם כי בודאי שהם פליגי על המט"א בזה, דאילו להמט"א גם כשאינו רוצה אלא לשתות חייב לקדש תחילה וכמש"כ, מ"מ י"ל כי מודים הם לדברי הח"ס ובדקדוק הוא מש"כ "שיכול לשתות", שזה מותר גם קודם התפלה ומשום דלא חלה עדיין חובת קידוש עיי' שו"ע (סי' רפ"ט) אבל כאשר בשביל חוליו מתירין לו לאכול נראה דודאי לא חמור קודם תק"ש בר"ה אחר תפלת שחרית מקודם תפלת שחרית בשבתות כל השנה, וכשם שבכל שבתות השנה אם מותר לו לאכול קודם תפלה מפני חוליו או חולשתו הוא צריך לקדש קודם אכילתו, כן הוא בר"ה אחר תפלת שחרית קודם תק"ש שחייב לקדש ואח"כ יאכל.
ד) ומסתבר לענ"ד כי מי שמדקדק גם בקידוש של שחרית לקדש כל פעם במקום סעודה גמורה דוקא ולא על מיני תרגומא ויין וכמבואר בס' מעשה רב (סי' קכ"ב), אם הוא אוכל מתוך ההכרח קודם תק"ש מיני תרגומא בלבד – ולא סעודה גמורה – אז יכול הוא לסמוך על הוראת אגרות הרמ"ז הנ"ל (אות א') ולאכול את זה בלי קידוש, כיון שלדידי' אין זו סעודה ואינו יכול לקדש עלי' וכיון שלא הותרה אז לאכול סעודה גמורה, עדיין לא חלה עליו חובת קידוש. וה"ה לכל שבת קודם תפלת מוסף כשמוכרח לאכול מיני תרגומא אבל כשאינו מוכרח לא יאכל כלום עד אחר שהתפלל תפלת מוסף כמובן. ואפשר שזה באמת טעמו של אגרות הרמ"ז במה דס"ל דהטועם בין יוצר למוסף בלא קידוש יאי ויאי, משום דס"ל דאין קידוש אלא במקום סעודה גמורה. עיי' בס' עיקרי הד"ט (חאו"ח סי' אות ג') שכ' בשם מהר"י מ"ץ, דכל מ"ד דאין "לקבוע סעודה" בין שחרית למוסף לא חל עליו חובת קידוש ושכ"כ להרמ"ז ז"ל דטעימה שרי וסעודה אסור עכ"ל ע"ש. – ועיי' ספר תוספת שבת (סי' רע"ג סקי"א) ושו"ת בנין עולם (חאו"ח סי' ח') דעת הסוברים דבעינן קידוש במקום סעודה גמורה.
ה) ברם הנוהגים לקדש כל שבת שחרית על מיני תרגומא וכן הונהג בזמנינו בהרבה בתמד"ר לקדש כל שבת על קצת מזונות מעשי אופה, א"כ נחשבת להם אכילה כזו לסעודה לענין לצאת על ידה חובת קידוש במקום סעודה, וממילא שחלה על סעודה כזו חובת קידוש ואסור לאוכלה עד שיקדש תחילה. לכן גם בנדון שאלתנו יקדשו ואח"כ יאכלו.
ו) ואשר מוסיף לשאול בכהן שקשה לו לעמוד בלי אכילה עד גמר התפלה שהוא בר"ה בדרך כלל מאוחר מאוד, אם מותר לו להקדים ולקדש ולאכול או יותר נכון שיאכל בלי קידוש ע"כ. – הנה בפרמ"ג (סי' רפ"ו משבצ"ז סק"ב) כ', כהן ביו"ט שנושא כפיו וחלש לבי' קודם מוסף יכול לקדש ולאכול כזית פת אחריו ויכול לישא כפיו עכ"ל. וכפי המבואר (אות ב' ג' ה') מי שחלש לבו יכול לקדש ולאכול גם קודם תק"ש ומוסף, לכן כהן יכול לקדש ולאכול קודם תק"ש שהוא גם קודם תפלת מוסף ונשיאת כפים.
ז) אמנם כנראה מלשון שאלת מע"כ הי"ו הכוונה בזה בכהן שאינו מוכרח לאכול מחמת בריאות גופו רק מפני שקשה עליו לעמוד בלי אכילה זמן הרבה עד גמר התפלה רוצה הוא לאכול אחר תפלת שחרית קודם תק"ש, ובזה נלענ"ד דמוטב שלא יאכל רק ישתה ובלא קידוש וכלעיל (אות ג') וזה על יסוד מש"כ בשו"ת שמן רוקח (תליתאי סי' ל"ג אות ג'), דאם כי כנראה אין איסור בטעימה גם בלולב וכן בתק"ש, מ"מ ישראל קדושים נהגו איסור, ואפי' דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אין להתיר ומכש"כ ביום הדין הקדוש ויש בו מצד נדר ולכן אין להקל בזה כלל ע"כ ע"ש. גם בשו"ת בשמים ראש (סי' ע"ד) מחמיר לענין לולב וכ' שאם אמנם אין איסור בטעימה, ראוי לכל ירא שמים לחבב המצוה שלא להקדים לה דבר ע"ש. ודין תק"ש כדין לולב לענין זה כבשו"ת שמן רוקח הנ"ל וכ"כ גם בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' א' ד"ה ובעיקר). ועיי' קצה המטה (סי' תקפ"ח סק"ד) כי הגה"ק מהר"ם אש צווח על המון שם שאינם נזהרים ואוכלים קודם תק"ש. ועיי' עוד בקצה המטה (שם סק"ה כי בשו"ת בית יצחק להגאון מלבוב מחמיר בזה אפי' בטעימה אם לא למי שלבו חלש ע"ש וכן מבואר בעוד אחרונים. אך בעוה"ר חולשא ירדה לעולם ועל כן מקילין בזה כעת הרבה, ומ"מ אם רק בשביל שקשה עליו לעמוד בלי אכילה זמן הרבה מוטב שלא יאכל רק ישתה דקילא טובא שמותר כל יום וגם בשבת ויו"ט לפני התפלה.
העולה להלכה: א) האוכל בשבת שחרית קודם התפלה משום רפואה, יקדש ואח"כ יאכל (אות א'). – ב) האוכל בין יוצר למוסף יקדש ואח"כ יאכל (אות א' ה'), אם לא שמדקדק כל פעם לקדש על סעודה גמורה דוקא ומוכרח כעת לאכול מיני תרגומא (אות ד'). – ג) האוכל משום חולשא קודם תק"ש, יקדש ואח"כ יאכל (אות ב' ה'), אם לא שמדקדק כל פעם לקדש על סעודה גמורה דוקא (אות ד'). – ד) כהן שמחמת חולשא אוכל קודם תק"ש ונשיאת כפים, יקדש ואח"כ יאכל, אם לא שמדקדק וכו' (אות ו'). – ה) קשה עליו לעמוד בלא אוכל עד גמר התפלה, מוטב שישתה בלי קידוש ולא יאכל (אות ז').
במשנה ברכה לכוח"ט וכט"ס ידידם מוקירם מצפה בקרב כל ישראל קרן התורה וישראל בישועת ה' כהרף עין. וינא עש"ק שופטים, ו' אלול ה' תשל"ח.
נ. ב. לאות ז'. כעת מצאתי בס' אות חיים ושלו' (אות תשט"ז), שמותר לשתות קודם תק"ש ולא לאכול ע"ש, וזה מכוון למש"כ בעניותי בס"ד.
יש לכם שאלות ודילמות הלכתיות בשליחות? צוות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל ישמח לענות לכם באופן אישי! רק שילחו את השאלה ל: rabanim@ots.org.il