דיני הקהל
הרב חיים דוד הלוי
שו"ת עשה לך רב חלק ה סי' נא
"תקרא את התורה הזאת" (דברים לא, יא)
ומה היה קורא? "וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע, ושמע, והיה אם שמע, עשר – תעשר, כי תכלה לעשר, ופרשת המלך, וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה" (סוטה מא א). פרשיות אלו אף הן נועדו להשיג את המטרה שבמעמד "הקהל", והיא למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". אלא שלכאורה יש מקום עיון בבחירת פרשיות אלו. פרשת הברכות והקללות עד סוף דברי הברית, הוא דבר מובן, שכן צריך היה להזכיר לעם במעמד גדול זה את דברי הברית אשר כרת ה' אתם בערבות מואב על ירדן ירחו ערב כניסתם לארץ. פרשת המלך קרא למעשה באזני עצמו "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו לשמור את כל דברי התורה הזאת" (דברים יז, יט). פרשיות עשר תעשר, וכי תכלה לעשר, יש בהן דיני מעשר – שני, שנועד לאכלו בירושלים "במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים" (דברים יד, כג), וכל זה תואם את המטרה הכללית של מעמד הקהל. ויש כמו"כ בפרשיות אלה דיני מעשר – ראשון ומעשר – עני שנועדו לכלכל את שבט הלוי עובדי בית ה', וגם את הגר היתום והאלמנה (שם פסוק כט). וכן פרשת "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו (שם כו, יג). פרשה זו היא הבסיס והתשתית למצוות שבין אדם לחבירו, משום שמחייבת את האדם להעניק לזולת לשם קיומו, מרכושו והונו הפרטי, יגיע כפיו וזיעת אפו, וכ"ש הוא לבל יפגע אדם בזולתו לא בממונו וכ"ש בגופו. ואין ספק שהיה צורך במעמד גדול זה לקרוא באזני העם לפחות פרשה אחת העוסקת במצות – יסוד שבין אדם לחבירו.
פרשיות "שמע" "והיה אם שמע", הרי הן קבלת עול מלכות שמים, וקבלת עול מצוות (ברכות יד א), ואין ספק בערכן וחשיבותן להשמיען במעמד גדול זה, ועל גודל חשיבותן תעיד מצות – התורה לקראן בוקר וערב, בשכבך ובקומך. כל מה שמלפני פרשת "שמע" (מתחלת סדרת "ואתחנן") הרי הוא שיחזור מעמד הר – סיני, השמעת עשרת – הדברות, ודברי מוסר קשים שהשמיע משה לישראל, ואין שום צורך לחפש טעם קריאתם במעמד זה.
הקושי הגדול הוא מה היתה מטרת השמעת סדרת "ואלה הדברים" כולה?… לכאורה ניתן להשיב בפשיטות שיש כאן חיזוק ועידוד לאהבת ארץ ישראל, בתיאור כיבוש חלקה המזרחי בעוז וגבורה, ומלווים בדברי עידוד של משה רבינו לדור כובשי ארץ – כנען. והרי לנו בפרשיות הנ"ל בכללותן שלש מטרות גדולות, א. ארץ ישראל. ב. קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות. ג. מצוות שבין אדם לחבירו, כשהסיום עוסק בברית אשר כרת ה' עם העם בערבות מואב על ירדן ירחו ערב כניסתם לארץ.
אך אחרי העיון נראה שלקריאת פרשת "אלה הדברים" יש כונה מעמיקה נוספת… אמנם כן לכם ניתנה הארץ למורשה (שמות ו, ח), אבל על תנאי, "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו" (תהלים קה, מד). בברית זאת כחכם, ועליה בלבד תשענו בהחזקת ארץ ירושתכם. אבל, ראיתם עצמכם חזקים, וכל בטחונכם נתחזקתם על חרבכם, עשיתם תועבה, והארץ תירשו, אתמהה. זאת הזכיר המלך לעם שומעי לקחו במעמד "הקהל" בקריאת פרשת ואלה – הדברים, היא פרשת כיבוש ארץ – ישראל המזרחית, בהשמעת "ירושת" אדום עמון ומואב, כמקבילות ל"ירושת" ישראל.
מעתה, פתח בירושת הארץ, וסיים בדברי הברית אשר כרת ה' עם ישראל, היא כל פרשת הברכות – והקללות לחזק את לב האומה בשמירת אותה ברית, שהיא היסוד להחזקת ארץ ירושתם אשר נתן להם.
יש לכם שאלות ודילמות הלכתיות בשליחות? צוות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל ישמח לענות לכם באופן אישי! רק שילחו את השאלה ל: rabanim@ots.org.il